
...הרהורים ומחשבות
ימי קורונה
ימים טרופים אלו מייצרים הלך רוח חדש המשפיע עלינו ברמה הגלובלית. לאט לאט יותר ויותר אנשים מתחילים להפנים שמעבר לכל תיאוריות הקונספירציה, הבלבול והכאוס, יש כאן מסר וחשוב שנבין אותו
בראיית ה-4 -באלאנס מה שקורה בימים אלו הוא תהליך טבעי של חזרה לאיזון. נשמע מוזר אך אם להודות באמת – אורח החיים שלנו ב"מערב הפרוע" הולך ומקצין בעשורים האחרונים. התרבות שלנו מעודדת אותנו לכוון את כל כוחות החיים שלנו דרך 2 יסודות בלבד –האש (אנחנו רוצים הכול, מהר ועכשיו) והאוויר (כי ידע הפך להיות כוח והחיים הפכו לפנטזיה וירטואלית). מה שמייצר חיים בסרט מהיר ועצבני ... כאשר אנחנו בעודף במקום אחד אנו תמיד נשלם על זה בחוסר בצד השני. ואכן האש והאוויר שנמצאים בעודף קיצוני שכזה לאורך זמן אוטומטית פוגעים בבני זוגם על הציר המשותף – המים והאדמה – ומתוך כך נוצרת תרבות בעלת התנהגות קיצונית ולא מאוזנת הסובלת מחוסר במים (אין גמישות, סבלנות ויכולת הכלה) וחוסר באדמה - חוסר יציבות, ניתוק מהמציאות ופחד
ואז הגיעה הקורונה שהפכה את התמונה בדיוק ב- 180 מעלות – הורידה בבת אחת את האש (הכול נעצר) והאוויר (כלום לא ידוע) והכריחה אותנו להתמסר באופן מוחלט וטוטאלי (בלית ברירה) לשני האלמנטים המוזנחים של התרבות שלנו - המים והאדמה עולים בנו באופן אוטומטי בגלל שהאש והאוויר ירדו בכזו דרסטיות. יכולת ההקשבה האמפטיה וההכלה עולות (מים) והחיבור למשפחה, לבית, ליציבות וביטחון מתחזקים (אדמה). הטבע אף פעם לא שואל אותנו מה אנחנו רוצים או מה מתחשק לנו...הוא תמיד נותן לנו מה שאנחנו צריכים. וזה בדיוק מה שקורה עם הטבע הפנימי שלנו ששואף כל הזמן לחזק את המקומות החלשים שבנו בזמן שאנחנו במלחמה פנימית ממשיכים להדחיק את החולשות שבנו ולחזק את המקומות שכבר במילא חזקים, וכך, גם ללא כוונה, אנחנו מתרחקים מהאיזון לקצה. ובקצה יש קורונות



על הצער - סופיזם
